הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' עלי

החלטה

העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 2.11.2008.

הנתבעת הגיש בקשה לביטול פסק דין ביום 31.5.2012, במסגרתה טען כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, ולפגמים בהמצאת כתב התביעה. בנוסף טען הנתבע כי לגופו של עניין, הסכום הנתבע הינו שנוי במחלוקת, שכן הנזק הנטען בכתב התביעה, הינו מופרז ומוגזם, ובהקשר זה הפנה הנתבע לחוות דעת השמאי אשר לגישתו הייתה מוטה בעליל.

בכל הנוגע לתקינות מסירת כתב התביעה, מפנה הנתבע לבקשות ולאישורים השונים על סמכם ניתן פסק הדין; הנתבע מציין, כי בסוף שנת 2007 הוגשה התובענה, וביום 16.6.2008 הוגשה בקשת התובעת להימנע ממחיקת התובענה מחוסר מעש, שכן לכאורה, נכון לאותו מועד טרם עלה בידי התובעת למסור לנתבע את כתב התביעה.

מנגד, בעת שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, צורף אישור מסירה מיום 29.11.2007, אישור מסירה הסותר את בקשתה של התובעת להימנע ממחיקת התובענה מחוסר מעש. הוסיף הנתבע וציין, כי אישור המסירה אשר צורף לבקשה למתן פסק דין, מעלה אף הוא תהיות ניכרות. יתר על כן, מוסיף הנתבע, במועד ביצוע המסירה, הוא שהה בתקופת מאסר (שכן ריצה בפועל עונש מאסר של 10 חודשים), וחזקה שלא יכול היה לקבל בביתו את פסק הדין באותה תקופה.

הנתבע הודה, כי בעבר הגיש בקשה למתן צו תשלומים במסגרת תיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצועו של פסק הדין – וזאת עוד בשנת 2009, כשלוש שנים לפני שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין, ואולם לדבריו עשה זאת אך ורק כדי למנוע הליכי עיקול, מבלי שהיה מודע לחיוב כולו.

התובעת טענה, כי לא נפל פגם במתן פסק הדין, וגם אם נפל פגם, הרי שהוא נתרפא מעצם ידיעת הנתבע על הליכי הוצאה לפועל משך שלוש שנים עד שהגיש את הבקשה לביטול פסק דין; ולגופו של עניין, טענה התובעת כי לנתבע אין כל הגנה של ממש, שכן הוא מודה באחריותו לתאונה, ולפיכך ביטול פסק הדין יהווה החלטה במישור האקדמי גרידא.

כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).

בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, כאשר טענות המבקש בנוגע לסיבת האיחור אינן מעוררות אמון וכאשר טענות ההגנה העומדות בסתירה להודעת בעל דין, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).

עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור כאשר דחיית הבקשה תגרום עוול למבקש וכאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו פסק הדין והמשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, שהיו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו).

בנסיבותיו של עניין זה, סבורני כי חלוף הזמן מאז הפעם הראשונה בה היה מודע הנתבע להליך ועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין, שוללת את האפשרות לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. גם אם ניתן פסק דין באורח פגום, השיהוי הניכר מצדיק דחיית הטענה בעילה זאת.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

משדחיתי את הבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק, נותר לבדוק האם ישנה עילה לביטול פסק הדין בשיקול דעת ביהמ"ש. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

וטענות ההגנה בהקשר זה, הינן דלות עד מאוד. נקודת המוצא הראשונה, הינה הודייתו של הנתבע באחריות לאירוע התאונתי אשר היה הבסיס לתובענה. משאחריותו אינה מוכחשת (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 1), הרי שכל אשר נותר לברר, הינו שאלת הנזק וסיכויי ההגנה.

התובענה נסמכה על חוות הדעת של השמאי שלמה נקיבלי, אשר העריך את הנזקים לכלי הרכב הנפגע, ₪, שהינם סכום העולה על הרף היחסי משוויו של כלי הרכב, ולפיכך הוכרז כלי הרכב כ"אובדן מוחלט". טענת ההגנה היחידה של הנתבע, הייתה כי הנזקים הוערכו באופן מופרז, על מנת שהיקפם יעבור רף מסוים הנדרש להכרזת כלי הרכב כ"אובדן מוחלט", ואולם גם אם לא ייכללו הנזקים אליהם הפנה הנתבע, עדיין מדובר ב"אובדן מוחלט".

אוסיף, כי גם אם תתקבלנה כל טענות הנתבע, הרי שחב היה בתשלום בסך של 25,000 ₪ לכל הפחות, הרי לנזק המופחת יהא אחראי מכח הודייתו, ולפיכך מן הראוי לשקול חיוב הנתבע בהפקדת סכום כספי כתנאי לביטול פסק דין (כאמור בסיפא לסיכום טענות התובעת).

ניתן להתנות את ביטולו של פסק דין, בהפקדת ערובה. יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).